נעה מנהיים. עורכת מקור בכנרת-זמורה ביתן-דביר. הספר הראשון שערכה, "אותה האהבה, כמעט", ראה אור בימים אלה
העורכת הספרותית נעה מנהיים (ילידת 1974) היתה עד לפני חודשים אחדים מבקרת ספרות (במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות", במוסף "7 ימים", באתר האינטרנט "Ynet" ובמקומון "תל אביב"), עד שמונתה לעורכת ספרות מקור בהוצאת כנרת-זמורה ביתן-דביר. בימים אלה רואה אור הספר הראשון שערכה, "אותה האהבה, כמעט", מאת הסופרת מירי רוזובסקי. לרגל יציאתו שלחנו לה ברכות - וגם את השאלון שלנו.
*
איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?
אלוהים. המקור לה"א הידיעה, היוצר האולטימטיבי, הפורה והקפריזי ביותר, זה שאמר "ויהי". אם העולם נוצר במלה, הרי שהמלים קדמו לעולם. הן אלה שיצקו בו תוכן, עיצבו את גבולותיו ומה שמחוצה להם. סיפור בראשית הוא הפגנת כוח מילולי אדירה, ותיאור הבריאה הוא טקסט שיכול לשלח בי צמרמורת רעיונית גם היום.
עם איזה סופר או סופרת שאינם עוד בחיים היית יוצאת לבלות ערב והיכן?
הייתי לוקחת את ג'יין אוסטן לבית קפה. היא היתה שותה תה, כמובן, בזרת זקורה וישרה. אני הייתי מזמינה הפוך. למסעדה הייתי מצטרפת לפרנסואה רבלה. הוא ללא ספק היה יודע מה כדאי להזמין. והייתי יוצאת עם ריימונד צ'נדלר לאיזה באר אפלולי, בתקווה שאחרי מספיק ויסקי הוא יצליח לומר איזה משפט לאקוני וקולע על השפתיים שלי.
איזה ספר כבר לא תוציאי לאור והיית רוצה להוציא?
את "פרנקנשטיין" של מרי שלי, או כל יצירה של אורסולה לה גווין. את "פרנקנשטיין" בשל ההשפעה התרבותית המהפנטת שלו, שתוסיף ותהדהד כל עוד המין האנושי נאבק ליצור ולהשתוות לדמות ההיא, מהשאלה הראשונה. את אורסולה לה גווין, כי מלבד היותה הסופרת האהובה עלי, היא מצליחה להפוך מלים לדברים מופלאים.
איזה סופר ישראלי, שמוציא את ספריו בהוצאה אחרת, היית רוצה להוציא?
מאיר שלו ודוד גרוסמן. את שלו בשל יכולתו ליצור את הדבר הקרוב ביותר ל"רומן הישראלי הגדול" שנראה כאן, בשל הנגיעות שלו בסוריאליסטי ובשל ההומור שתמיד נוכח. את גרוסמן בשל האופן הטמיר שבו הוא תמיד מצליח לגעת בי ובשל השילוב הנפלא בין עדינות והעזה.
מה ב"אותה האהבה, כמעט" משך אותך להוציא אותו כספר הראשון בעריכתך?
הרומן של מירי היה כתב היד הראשון שקראתי כשהגעתי להוצאה, והוא ללא ספק יצר בי ציפיות מוגזמות לגבי שאר כתבי היד שבאו אחריו. יש בו סיפור פשוט שנכתב באופן מורכב: לעתים לקוני ואז, לרגעים, פיוטי ומכמיר לב. מצאתי בו עכשוויות מרעננת מאוד, אורגנית וזורמת - כמעט כמו פס קול שמלווה את התקופות המתוארות ברומן.
מהו המשפט האהוב עליך בספר?
"ברגע אחד מואר, בזמן שהלכה על השביל החשוך, היא ידעה שגם הוא, שגם הוא בדיוק, וידעה שלעולם לא תכעס עליו כשהוא יילך ככה, או אחרת, באמצע, או לפני או אחרי, כי גם הוא כמוה, מלהטט על אותו חבל שקוף וקרוע, ששומר מפני התהום ומקריב לה קורבנות".
מה היה המשפט הראשון שאמרת למירי רוזובסקי לאחר שסיימת לקרוא את הרומן?
כמו בכל מערכת יחסים, גם כאן יש הבדלי גרסאות. מירי זוכרת שאמרתי לה שהתחלתי ולא הצלחתי להפסיק לקרוא כל הלילה. אני זוכרת שאמרתי: מירי, אנחנו צריכות לדבר.
אם היית כותבת היום אוטוביוגרפיה, באיזו משפט היא היתה נפתחת?
