דנה אולמרט. עורכת סדרת הפרוזה "ספ" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בימים אלה רואה אור בסדרה ספרה של ארנה קזין, "פיקניק"
דנה אולמרט (34) היא אחת מכמה עורכות ועורכים צעירים, שהשתלבו בשנים האחרונות בתפקידי עריכה בכירים בהוצאות הספרים הגדולות; בסדרה שהיא עורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד, "ספ", כבר ראו אור כמה ספרים שזכו לשבחים רבים (למשל ספריהם של בני מר, אהרון לקיש ואפרת דנון), ועתה רואה בה אור ספר פרוזה ראשון מאת כתבת עיתון "הארץ", ארנה קזין ("פיקניק"). אליה שלחנו השבוע את השאלון.
*
איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?
אחת הדמויות האהובות עלי בספרות העברית היא נעימה ששון, גיבורת הסיפור "נעימה ששון כותבת שירים" מאת עמליה כהנא כרמון. אני מזדהה עם ההתאהבות הנואשת שלה במורה יחזקאל, שקשורה לבלי הפרד באהבת הספרות שלה ובבחירה שלה להפוך את הכתיבה לדרך חיים. אחד המשפטים הפשוטים והחזקים שהיא אומרת לעצמה על הכתיבה הוא "אני מוכרחה, אחרת אין חיי חיים".
עם איזה סופר או סופרת היית יוצאת לבלות ערב בבית קפה?
הייתי שמחה לבלות ערב אינטימי בחברתה של סאפפו, לשוחח איתה על אהובותיה ואהוביה, ליהנות מן החוכמה שלה ומשמחת החיים. באותה הזדמנות הייתי מבקשת אותה להשלים לי את הטורים האבודים שנדרשים כדי לשחזר את השירים השלמים מתוך הפרגמנטים ששרדו. יותר מאוחר הייתי מזמינה גם את וירג'יניה וולף, ג'יין אוסטן ויונה וולך להצטרף אלינו. בשלב הקינוח היו צצים לפתע אורי ניסן גנסין ואבות ישורון ומרימים איתנו כוסית.
איזה ספר, שיצא כבר בהוצאה אחרת, היית רוצה להוציא ב"ספ"?
את ספר הביכורים של יובל שמעוני, "מעוף היונה", שראה אור לפני 16 שנה ב"עם עובד". שמעוני הוא אחד הסופרים שהכי מעניינים אותי ואני מאמינה שלעבוד איתו זו חוויה מלמדת ומעשירה.
מה משך אותך אל ספרה של ארנה קזין?
הסיפור הראשון שקראתי מתוך כתב היד היה "סבלנות". אהבתי את משפטי הפתיחה שלו: "אני מנסה ללמוד סבלנות. זו תכונה נרכשת ולא בקלות. אחי דווקא רגוע". התפעלתי גם מן ההומור המוזר שיש בו. אהובה עלי במיוחד דמותה של האם הכדורסלנית, שנותרה עבורי בלתי מפוענחת אבל בעלת נוכחות. מדובר באשה קשוחה שמדברת ב"אנחנו" ולא אוהבת להביע רגשות. במקום לנהל עם ילדיה דיאלוג מילולי היא משחקת נגדם כדורסל.
מהו המשפט האהוב עליך בספר?
משפט מתוך הסיפור "סקס", שבו המספרת מתארת את עץ האקליפטוס שהיא נוהגת לעבור לידו לעתים קרובות: "שורשיו מזדקרים לאורך המדרכה כוורידים בולטים בצוואר צועק (ענפיו הם המון רגליים מפרפרות באוויר, וראשו בלתי נראה, תקוע באדמה)".
מי היית רוצה שיקרא את הספר?
אחי אריאל.
מי את מצטערת שלא יוכל לקרוא אותו?
דודה שלי, סילביה (פזית) פיין, שהיתה מתרגמת מחוננת ואשה שאהבה ספרות והבינה ספרות. היא מתה מסרטן בשנת 2003. אני מתגעגעת לצחוק המתגלגל שלה ויש לי הרגשה שכמה מן הסיפורים ב"פיקניק" היו גורמים לה להשמיע אותו.
לו היית כותבת היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?
